<h1>ספר התרומות שער נ' חלק ד'</h1>
<h2>דף עט.</h2>
גרסינן בפרק שבועת העדות [ל"א ע"א] ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו אמר רב זה הבא בהרשאה. ומסתברא דוקא דאיתנהו תובע ונתבע בחד דוכתא, וזהו בכלל לא טוב, אבל היכא דתובע בהאי מתא ונתבע במתא אחריתי ודאי מצוה קא עביד כדי שלא יהא כל אחד נוטל מעות חברו והולך ויושב לו במדינת הים ואין לך מציל ממון חברו גדול מזה. וכן דעת הראב"ד ז"ל [תמים דעים סימן ס"ב]. וכתבו הראשונים כי הרשאה אין בה דין קדימה לגמרי אבל יש בה מקצת קדימה, כגון שיש לו חוב אצל שמעון והרשה לוי לתבעו ואחר כך הרשה יהודה, אם קדם לוי ותבע שמעון בהם ונתנם לו קודם שידע בטול שליחותו של לוי זכה לוי ואין יכול יהודה לתבעו לשמעון, אבל אם ידע שמעון בטול שליחות לוי ולוי ויהודה תובעין אותו יש לו ליתנם ליהודה ולא ללוי אע"פ שהרשאתו מוקדמת, שכבר בטל להרשאת לוי, בכה"ג אחרון אחרון נשכר, וכדאמרינן לענין קדושין [קדושין ע"ט ע"א] וכן היא שנתנה רשות לשליח וקדמה היא וקדשה את עצמה אם שלה קדמו קדושיה קדושין ואם של שלוחה קדמו אין קדושיה קדושין, וכדאתמר משמיה דמר רב יהודאי גאון ז"ל דקי"ל דשלוחא שויא ואי בעי לבטולי לשליחותיה ולארוכי לאיניש אחרינא אית ליה רשותא, ע"כ.
